פסק דין
1.לפני תביעה של התובע שנפגע בעת שעבד כמוכר אצל הנתבעת 1. לתובע נגרמו נזקי גוף. הנתבעת 2 היא המבטחת של הנתבעת 1 בביטוח מעבידים כנגד תאונות עבודה.
2.בין הצדדים מחלוקת בשאלת אירוע התאונה והאחריות, וכן בשאלת הנזק וגובה הפיצויים.
3.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית בו תיאר את עיסוקו קודם לתחילת עבודתו אצל הנתבעת. הוא החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 1.3.06. תפקידו היה יועץ אינסטלציה. תפקיד זה כולל ייעוץ ומכירת מוצרי אינסטלציה. ביום 6.7.08, הוא יום אירוע התאונה, הגיע לקוח לסניף בו עבד התובע וביקש לרכוש ניאגרה. הלקוח ביקש סוג מסוים שמשקלו כ-4 ק"ג. המוצר מאוחסן באריזת קרטון. האריזות מונחות על מדפים. המדפים מסודרים בקומות. המוצרים מגיעים עד לגובה 5.5 מטר שזה גובה תקרת החנות. על עובדות אלה לא הייתה מחלוקת והן נתמכות גם על ידי עדה מטעם הנתבעת. המוצר המבוקש היה מאוחסן במדף האמצעי שגובהו כ-3 מטר מהרצפה.
4.לצורך טיפוס לאותו גובה, השתמש התובע בסולם דו רגלי הנפתח בצורת האות אי. לאחר הפתיחה הסולם ננעל על ידי השלב העליון. על פי עדותו של התובע הוא טיפס על הסולם. בחקירתו הנגדית דייק התובע והעיד כי המוצר היה בגובה 2.5-2.8 מטר. התובע נחקר והעיד כי עלה עד השלב האחרון של הסולם. הוא עמד על השלב האחרון, משך את האריזה ממקומה ואז נפל יחד עם הסולם והאריזה.
5.התובע נשאל מס' פעמים באשר לסיבת נפילתו. לא היה בפיו הסבר. כל שידע לומר היה שהוא בטוח שנעל את הסולם על ידי השלב האחרון, עלה על הסולם, משך את האריזה ונפל. התובע נשאל אם היה ליקוי כלשהו בסולם, ועל כך השיב כי אינו יודע. מדברי התובע עלה, כי לאחר שחזר לעבודתו ראה שממשיכים לעבוד עם אותו סולם.
6.באשר לשלב אליו עלה התובע, הוצג לפניו טופס בו רשם כי עלה לשלב השישי של הסולם , כאשר לטענתו השלב האחרון של הסולם הוא שלב השביעי, דבר זה מנוגד לעדותו בבית המשפט.
7.במכתב נ/1 שכתב למקום העבודה, תיאר התובע את התאונה כך שהגיע לשלב האחרון של הסולם, ואז התהפך הסולם על צידו, והוא נפל על צד שמאל ושבר את שורש כף יד שמאל.
8.תיאור התאונה כפי שמתאר התובע, היינו כי עלה עד לשלב האחרון של הסולם אינו הגיוני, מאחר ואין חולק כי גובה הסולם הוא מעל 2 מטר. התובע העיד כי גובהו שלו הוא 1.75 מטר. ניתן להניח כי ידיו הן בגובה 1.5 מטר, לכן אם עלה לשלב האחרון של הסולם, הרי שידיו היו בגובה של 3.5 מטר, היינו כמטר מעל למקום בו היה מונח המוצר אותו ביקש התובע להוריד. לפיכך, צודקת הנתבעת בהנחה שהיא מניחה, כי לכל היותר טיפס התובע על סולם בגובה של מטר או 1.20 כדי להגיע לגובה של 2.5 או 2.8 מטר כדי להוריד את המוצר.
9.הסולם בו מדובר הוא סולם תקני לחלוטין והוא משמש להורדת חפצים מגובה גם בבתים פרטיים, ולשם כך הוא נמכר בחנות ללקוחות פרטיים, כך עלה מהראיות. עוד עלה מהראיות כי הסולם בו מדובר נלקח מהמלאי שהיה מיועד למכירה ללקוחות פרטיים והפך לשימוש בחנות.
10.אינני סבור כי העמדת הסולם ל/שימוש התובע או מוכר אחר בחנות כדי להוריד מוצרים בגובה של 2.5 או 2.8 מטר דבר המצריך טיפוס בגובה של מטר, היא פעולה רשלנית או חסרת זהירות מצד הנתבעת, זאת לאור העובדה כי מדובר בסולם שנועד לכך, זאת גם לפי עדות התובע בעצמו, ולפי עדות עדת הנתבעת.
11.טענתו המרכזית של התובע היא, היא על פי תקנות הבטיחות הייתה חובה על הנתבעת לספק לו אמצעי אחרי כדי לטפס לגובה. לצורך כך מפנה התובע לסעיף 1 לתקנות הבטיחות העוסקות בעבודה בגובה. (ראה לעניין זה את הפירוט בתחשיבי הנזק מטעם התובע). על פי ההגדרה, עולה כי מתקין התקנות הגדיר עבודה בגובה כל עבודה, לרבות גישה למקום עבודה שבשלה עלול עובד ליפול לעומק העולה על 2 מטרים לרבות עבודה המתבצעת מעל משטח עבודה ללא גידור או מעקה תקני, המצריכה הטיית גוף ביותר מ-45 מעלות מעבר לגדר או למעקה של משטח עבודה. אלה ההוראות בהגדרה הנוגעות או יכולות להיות רלוונטיות לענייננו.
12.במקרה שלפני, התובע לא נדרש לטפס לגובה העולה על 2 מטרים, אלא לכל היותר נדרש לטפס לגובה של מטר עד 1.20. כמו כן, לא באה לפני ראיה או טענה מאת התובע כי נדרש להטות את גופו בזווית של 45 מעלות. על פי התיאור שמסר, כל שנדרש ממנו היה לעמוד על הסולם ולמשוך את המוצר.
13.לפיכך, אינני סבור כי אירוע המקרה שלפני נכנס להגדרה של "עבודה בגובה" כפי זו המגודרת בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה) תשס"ז – 2007.
14.ב"כ התובע טען כי מאחר ומדובר בעבודה של הורדת סחורות גם במקרה והסחורה בגובה הקרוב לתקרה, הרי שמדובר בגובה של 5.5 מטר במקסימום, ואז העובד למעשה נדרש לטפס לגובה העולה על 2 מטר. מדובר בהגדרה, אולם כאמור במקרה שלפני לא נדרש התובע לעשות כן. הוכח לפני מהראיות כי אצל הנתבעת מס' משטחים הידראוליים שתפקידם להרים את העובד באופן בטיחותי לגבהים. לפיכך אם מדובר בגובה חריג העולה על 2 מטר, יכול העובד אצל הנתבעת להשתמש באותו משטח הידראולי.
15.אינני סבור כי שעה שמטפסים לגובה של מטר או 1.20, יש חובה על המעביד לספק משטח הידראולי, שהרי מדובר בטיפוס לגובה שאינו גבוה יחסית, דבר שנעשה מידי יום ביומו גם בבתים פרטיים לצורך למשל סידור ארונות, או אחסנת פריטים בגובה כזה. לא שמעתי כי בבתים פרטיים אנשים מחזיקים משטחי הרמה הידראוליים לצורך הגעה לגובה שכזה.
16.כאמור, מדובר בסולם שמיועד לכך. לא באה לפני כל ראיה מאת התובע כי הסולם אינו תקני או אינו מיועד לטיפוס לגובה שכזה, או שאינו מיועד להורדת סחורה במשקל 4 ק"ג מגובה שכזה.
17.טענה נוספת שהייתה בפי התובע היא, כי לא קיבל הדרכות בטיחות מתאימות לפעולה שביצע. אכן, חובה על מעביד להדריך את עובדיו לבצע פעולות שכאלה. מדובר אמנם בפעולה פשוטה יחסית, יחד עם זאת, מדובר בעליה לגובה והורדת סחורה במשקל 4 ק"ג. שילוב דברים אלה, יש בו משום סיכון מסוים, ועל כן היה ראוי להעביר הדרכה את העובדים ולהסביר באופן מפורט כיצד לבצע פעולה שכזאת. אם כי, כאמור, לא ראיתי פסול או התרשלות מצד המעביד בעצם השימוש בסולם.
18.בנסיבות אלה, סבורני כי התרשלות הנתבעת נובעת מהפרת החובה ליתן הדרכה מתאימה. יחד עם זאת, סיבת הנפילה נעוצה ככל הנראה באי זהירות מצד התובע שביצע תנועה או פעולה בלתי סבירה שגרמה לנפילתו מהסולם, שכן לא היה בפי התובע הסבר אחר כלשהו לאירוע התאונה. הסולם כאמור היה תקין ותקני, הגובה לא היה רב, הסולם היה נעול ויציב, והמשקל של האריזה שאותה ביקש התובע להוריד, לא היה גדול. מהראיות עלה כי מדובר בפעולה יום יומית שנעשית על התובע ויתר העובדים בחנות.
19.בנסיבות אלה, סבורני כי האחריות לאירוע התאונה חלה על הצדדים באופן שווה.